
MY SITE NAME Click to edit me
My slogan click to edit me
סיפורו של חפץ
החפץ החשוב שלי הוא יד מעץ שהגיעה מברזיל אם אבן מיוחדת למזל טוב נגד עין הרע.
סבתא שלי קנתה את זה בברזיל ואבא שלי קיבל את זה והוא יעביר לי את זה.
הסיבה שהוא עבר מדור לדור זה כי הוא משהו יקר, היא שמרה עליו והעבירה אותו לבן שלה.
החפץ נועד למזל טוב ונגד עין הרע.
ניקו אותו לא שמרו עליו באופן מיוחד.
הוא נשמר אצל סבתי וכרגע אצלנו, אפשר ללמוד מכך שזה נגד עין הרע.

מלחמת העולם השניה (השואה) בין השנים 1941-1945.
סבתא שלי סיפרה לי שסבא רבא שלי פנחס ישראלוב נלחמו במלחמת העולם השניה שבא הנצים בלי כל רחמים הרגו יהודים אפילו אם הם היו ילדים קטנים וזקנים. מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939, עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945, עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית החלו אירועי המלחמה עם תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימו ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת יפן לארצות הברית, וב-9 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה ונעשה בפעם היחידה בהיסטוריה שימוש מבצעי בנשק גרעיני. השואה - רצח עם שיטתי בו נרצחו כשישה מיליון יהודים על ידי הנאצים ועוזריהם. המלחמה העולמית איפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות ובמחנות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם שיטתי והשמדה המונית, שבוצעו מתוך קנאות אידאולוגית אנטישמית קיצונית.
למזלם של הורי ומשפחתם הם חיו בדאגסטן (חלק מקווקז) וחלק זה של רוסיה היטלר לא רצה להשמיד מכיוון ששם היו מקורות טבעיים, נפט, והים הכספי שבו חיו דגים יקרים. ואם כל זה הוא יוכל להרוויח הרבה כסף אחרי שיכבוש את רוסיה.
למרות כל החרדות והפחד של משפחתי, בכל זאת סבא רבא שלי נלחם בחזיתם של צבא רוסיה נגד היטלר. במהלך הקרב נגד הנצים סבא רבא שלי קיבל פציעה קשה בקרב, אחרי ניתוח וגלידת הפצע, הוא שוב חזר לשדה הקרב למרות שבבית חיכו לו ילדים קטנים ונשים צעירות.
לסבא רבא שלי נשאר קליע ברגל והרופאים לא עשו לו ניתוח ולא הוציאו לו את הקליע. ועד יום מותו הוא נשא את הקליע ברגלו.
אחרי המלחמה הוא קיבל הרבה מדליות, שנשמרות אצל סבתא שלי. אני בשמחה אקח זאת ואראה לנכדים שלי ויספר להם את הסיפור הזה.
